מצפון

זהו החלטתי. אני מצפין. מצפון תפתח הטובה.
אני אקח את מטלטלי ואדחוס אותם לפונטו הלבנה והמרוטה שלי.
אני אמלא טנק במלא דלק, אבדוק שמן ואשים מים ואתן גז מירושלים.
ואז דרך שדרות בגין החגיגיות אני אצא מהעיר הנצורה הזו, המצוררת הזאת.
ותוך דקות מעטות כבר אהיה במדבר, אדהר במורדות ההר, בואכה ים המוות הנפלא.
בלי לחשוב פעמיים אני אעקוף את כל הטקסי הפלסטיניות שיעברו בדרכי.
כשייסתמו לי האוזניים אני אנשוף חזק בלחיים סגורות, כאילו אין מחר!
בבקעה אני אעלה וארד בלי אלוהים.
ורוחות של חופש וחירות תנשבנה דרך חלונות האוטו ותחרישנה את אוזניי.
ואופטימיות מזהירה תארוב לי מעבר לכל סיבוב.
ואני אצפין ואצפין דרך עמק בית שאן וכבר אני בצמח.
ופתאום הכנרת, כחולה ומבוגרת. תקרא לי לעצור לרגע,לשטיפה קלה.
אבל אני לא אתפתה ולא אעצור ואמשיך להצפין אל עמק החולה.
והירוק עד עד יאפוף אותי וריח הפריחה יסמא את אפי.
והחרמון מעלי, והנמרוד והדוב..
ואני לא אעצור ולא אחדל לנסוע ואמשיך לנוע צפונה וצפונה.
וממש ליד מטולה אני אגביר את המהירות, אלחץ את הדוושה עד תום.
עד שאתנגש בשלט "עצור! גבול לפניך"