בכל פעם שאני יורד לתל אביב, אני מקפיד להגיע לים.
אם לא בשביל לשחות, אז לפחות לבהות.
או רק להריח את הרוח המלוחה והמלחכת.
לנצל כל הזדמנות של ים.
כי מי יודע מתי תגיע ההזדמנות הבאה,
או אם בכלל..
ובירושלים אני עומד עם הגב אל ים המוות
משתדל שלא להכשל ברגליי ולהתדרדר במדרון הקידרון
(זה נורא כואב להתדרדר בואדיות של מדבר יהודה)
מימין ומשמאל מחנות מחנות של פליטים
ורק מקדימה, הים ומה שמעבר לו
וכל מה שאני צריך זה לזנק בזמן הנכון
ולהאחז בזנב מטוס
