סביב הבית ברחוב שמעוני משתרע שדה סרפדים אימתני.
עוטף מסביב סביבה כמו תעלה המקיפה את המצודה.
איש יחף לא יעבור בו!
בחורף, הסרפדים בשיאם, מבהיקים בירוק כדורי וזיפי.
מעוררים רצון לקטוף אותם ולהניח בכוס זכוכית על אדן החלון.
והם נושכים... איך שהם נושכים!
בקיץ, הסרפדים מצהיבים, קמלים ומתייבשים לאיטם.
ואז - חופשי חופשי, במכנס קצר, אפשר לדלג בין השיכונים,
והלב קל.
לפעמים
ברגעים
אני מצליח להאזין למה
שמתרחש מתחת לרעש שרוחש
בתוך ראשי
וכשזה צולח אני שומע
קריאה דקה וחזקה
כמו סונאר תת ימי
מזהה צוללת ידידותית בטווח
מתקרבת לאיטה
ואם אני נשאר מספיק זמן להקשיב
היא לא מתפספסת לי
לא מתבזבזת לי
לא עוברת ללא ניד
לא חומקת מתחת לאף
אז נפתח צוהר אל צוהר
ולרגע קצר
יש לי הזדמנות לברוח
(מהביתצוער)
והיא מצפצפת בחוץ
מחכה שארד
ואני עוד מתלבט..
והיא דופקת בדלת
מצלצלת בפעמון
ואני עוד מתלבט..
ולמזלי כבר אין ברירה
ולשמחתי היא פורצת פנימה
ולוקחת אותי חזרה איתה
לראשפינה
(תלחצו על הכותרת..)